רש"י על פסחים ע״ד

1 מתני' כיצד צולין - שפוד של רמון. טעמא מפרש בגמרא:

2 ונותן את כרעיו כו' - כדכתיב צלי אש ראשו על כרעיו וגו' כולו כאחד משמע:

3 כמין בישול הוא זה - שמבשל בני מעיו בתוכו כמו בתוך הקדירה:

4 תולין חוצה לו - תוחבן בשפוד למעלה מפיו של טלה:

5 לא על השפוד - של ברזל כדמפרש בגמ' שהמתכת כשמתחמם מקצתו מתחמם כולו ונצלה הפסח מחום השפוד שבתוכו שהפנימי מתחמם ע"י קצתו החיצון והוה ליה פסח צלי מחמת דבר אחר ורחמנא אמר צלי אש:

6 אסכלא - גראיל"ש גרדי"ל: אסכלה בלע"ז וכולה חד טעמא:

7 גמ' שיבי - קנלי"ר קנילי"ר: לחרוץ חריצים לאורך שעשוי שורות שורות:

8 מחלחל - כעץ של ערבה ושל אגוז שיש להן מוח מבפנים:

9 אלון - יושנ"א יישנ"א: אלון שהוא קשה:

10 איידי דאית בהו קיטרי - ובעי למישעינהו בסכינא מפיק מיא דרך מקום חתך הסכין והוה ליה פסח מבושל:

11 שיעי קיטריה - ואין צריך להעביר סכין עליהם:

12 בנבגא בר שתא - נטיעה בת שנתה:

13 והא איכא בי פיסקי - ראש השפוד שהוא מקום חתך ומוציא מים:

14 דמפיק לבי פיסקי לבר - חוץ לפי הפסח דאי מפקי מיא לא עיילי לפסח:

15 כשם שהשפוד של עץ - כשתולין אותו בתנור ומכוסה בטלה אין מה שבתוך הטלה נשרף שהטלה מגין עליו כך שפוד של מתכת אין מה שבתוך הטלה מרתיח מחמת חום מקצתו היוצא חוץ לטלה:

16 אמרו לו - אע"פ שאין פנימי של עץ נשרף אבל פנימי של מתכת מרתיח שזה של עץ חם מקצתו לא חם כולו והוה ליה צלי אש וזה של מתכת חם מקצתו חם כולו ואפילו מה שמכוסה ממנו הלכך הו"ל צלי שפוד:

17 רבי ישמעאל קוריהו תוך תוך - דנותן לתוכו ס"ל וכשמרתיחין ומתבשלין בתוכו נשמע קול רתיחתן תוך תוך כקול הסיר ל"א כתב בספרים ישנים תכבר לשון תוך ובר כלומר ממולא מבפנים ונראה מבחוץ כעין שממלאין גדיין ותרנגולין שלנו ודוגמא גבי אביגיל שמואל א כ״ה:י״ח חמש צאן עשויות ומתרגמינן חמש עאן תכברינן משם רבי קלונימוס:

18 מקולס - לשון כובע נחשת דמתרגמינן קולסא דנחשא שם יז דסבירא ליה תולין למעלה בראשו ונראים ככובע נחשת על ראש גבור:

19 איזה גדי מקולס - דתנן בפרק מקום שנהגו פסחים ד' נג. שאסור לאכול צלי בערבי פסחים בזמן הזה במקום שלא נהגו:

20 כאחד - דדמי לפסח ונראה כאוכל קדשים בחוצה לארץ:

21 נשלק מיבעיא - קס"ד דנחתך והדר נשלק ומשעה שחתכו קודם צלייתו תו לא הוי מקולס:

22 האי מולייתא - אינפלדור"א בלע"ז כמו שאנו ממלאין הטלאין והתרנגולין בין בשר לעצמות:

23 שריא - ואפילו לא בישלו את הבשר שנותנים לתוכו מותר ואפילו מלחו כמליחת צלי דאי במליחה כל צורך לקדירה פשיטא:

24 והא קא בלע - הטלה דם היוצא מן הבשר הכנוס בתוכו:

25 פולטו - לחוץ ושואבו חום האור:

26 מידב דייבי - לפי שכשנתלה בתנור ופי בית שחיטתו למטה הדם יוצא דרך חלל הצואר שקורין פורציל"א ושותת דרך בית שחיטה:

27 לאחר בישולו - קס"ד לאחר בישולו צלי קאמר דצלי נמי קרי בישול כדכתיב בדברי הימים ב' לה ויבשלו הפסח באש כמשפט:

28 דשיע - ולא בלע ואפילו בקדירה נמי שרי ואף על גב דליכא למימר כך פולטו:

29 טפליה - בעיסה שקורין פשטיד"א פשטידה :

30 אי מעלי טפליה - אם יש טעם יפה בלחם:

31 הב לי דאיכול - וסייעתא לרבה:

32 בסמידא - בעיסה של סלת ואינה נדבקת כל כך ונפרכת מאליה והדם יוצא ממנה:

33 דמיפריר - לשון פירורין:

34 ואי לאו דחזיא - ללחם:

35 דזיג - לשון זכוכית לבן וצלול מראה מוהל הבשר שזב בלחם:

36 כי זוזא חיורא - צרוף שאין בו אדמימות דם ואי לא לא אכל מיניה:

37 בחיורתא - קמח נקייה כעין שלנו שאינה סולת:

38 דשריר - קשה ואינו פולטו:

39 דסמידא - דאמר לעיל דמיפריר:

40 בין אסמיק - מוהל שבתוך הלחם בין לא אסמיק שרי שהדם ודאי יוצא ואודם זה ודאי לא דמות דם הוא:

41 והילכתא מולייתא שריא ואפילו פומא לעיל - כשהיא תלויה בתנור ואע"ג דעכשיו אין נקב לצאת הדם שרי כבולעו בשר החיצון כך פולטו וחום האור שואבו:

42 אומצא ביעי ומיזרקי - אומצא דאסמיק חתיכות בשר אישקנטור"א בלע"ז וכן ביצי זכר דאסמיק וכן מיזרקי חוטין גסין שהן ורידין שבבית השחיטה:

43 פליגי בה - כדמפרש פלוגתייהו לקמיה דאנחיה אגומרי:

44 בכל התורה כולה - כל היכא דחזית פלוגתייהו ואיתמר סתמא חד אמר לקולא וחד אמר לחומרא ולא פירש מי המיקל ומי המחמיר דע שרב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא בכולן כדברי המיקל:

45 מידב דייב - ושפיר דמי אף במלח מעט בתורת צלי:

46 צמתו - ודמו נבלע בו:

47 שאיבי ליה - שואבים את הדם:

48 חלייה - מוהל היוצא ממנו כשחותכו לישנא אחרינא שחולטין אותו בחומץ לאחר צלייתו ודמו נסחט לתוכו:

49 אסמיק חלייה אסיר - לא גרס הוא וחלייה ורב אחא קאמר לה דמיקל ובחלייה מודי דאסיר:

50 מגמע לה - לההוא חלה:

51 חלא - חומץ דחלט ביה צלי האידנא כדי להוציא דמו לא חליט ביה זימנא אחריתי לפי שאין בו כח עוד:

52 מתמהא - חלש מעקרו דחלטינן ביה: